הצבעה מכריעה – זמן לגבש עמדה

וואו שבועיים סוערים עברו על כולנו, כמי שהוקפצה מספר פעמים יחד אתכם עם שלט על השכם אני מודה – זה מעייף להיאבק על זכויות שלך. אבל אנחנו רואים ויודעים טוב מאד, האנרגיה שלנו מושקעת כנכס בטוח בתנאי ההסכם המתגבש.

סלע מחלוקת מרכזי בהסכם הנוכחי הוא בשאלת האחריות. מאז שנות ה-80 מפריטה המדינה שירותי רווחה ואיתה את עובדיה ואת תנאי העסקתם. האם למדינה יש מחויבות כלפי אותם עובדים מופרטים שמטופלים כיום במרכז נפגעים בנגב?? אם נדבר תכל'ס – לאור ההפרטה הפושה ספק גדול אם בעוד 5 שנים ההסכם שמונח כרגע לפתחנו ונוגע בעיקר לעובדים במגזר הציבורי עוד יהיה רלוונטי לחיים שלי ושלכם. ————-אז מה אתם אומרים?

נכון להיום, מתווה הסכם הוּצע וגורלו טרם הוּצבע. לכבוד המאורע אסוּפת קישורים מובאת לכם חברים כמשלוח מנות לפורים. במיוחד בשבילנו הגיע סוף שבוע! במיוחד כדי לקרוא, להבין ולהחליט מה שלומנו עם ההחלטות בפתח. נוכחנו שגם אם קולנו אינו נספר, דעותינו מושמעות אם אנחנו דואגים שיכירו בהם. כולנו רוצים שהשביתה תיגמר כבר, האם יש סיבה מוצקה להתעקש על ההישגים?? כדאי לדעת כי לא תהיה עוד הזדמנות להתעקש.

קריאה נוספת –


כך חגגתי את יום האשה הבינלאומי

בין נשים אוחזות שלטים על ההכרח ב"בעל עשיר" בכדי להתקיים ממשכורתם המביכה צעדתי ביום האשה. עם עוד אלפי נשים, אוחזת שלט מול משרד האוצר.

ביום האשה הבינלאומי האדימו עובדים ובעיקר עובדות סוציאליות את רחבת משרדי האוצר, באוטובוס של סטודנטים הגענו ומהר מאד נבלענו בהמון ספוג עלבון ומודאג ממערכת הרווחה הנזנחת בישראל.

קובעת התאריך הבינלאומי תהיה סוּפר מרוצה ממני, אחרי הכל הוא סומן ביומננו כתזכורת למאבק נשים לא כל כך קדום על זכויות תעסוקה. מה נשתנה?? היום אנחנו כבר לא פועלות במפעלי טקסטיל, היום אנחנו רוכשות השכלה! היום אנחנו עושות תארים אקדמיים! ורק אחר כך אנחנו רוכנות  מעל בריסטול עם גועש והוגות סיסמאות למאבקים על זכויות תעסוקה.

לא רגע ועכשיו ציניות בצד, שנים רבות הדרך לקידום מעמד נשים רצופה מאבקים חברתיים שמתעקשים להניח את עובדת האפליה על סדר היום. היה מרגש לקחת חלק בהתעוררות נשים רדומות, שמכירות בכוחן וקוראות יחד ליחס הוגן. באמת מרגש ומי ייתן וזאת שריקת פתיחה במקצוענו הנשי ודוגמא לחברותינו במקצועות דומים.

הוכרז סכסוך עבודה!

"באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה" – ככה הגענו נוצצי עיניים, להוטים לעבוד על הזוגיות של החברה הישראלית. מאז החשק דעך, השגרה המאיסה, פרסומות שוצפות סביבנו מזמינות אותנו להרחיב את נפח נכסינו האישיים בעוד קצת ועוד טיפה, מחליפים מילה במעלית שלום-שלום ובערבים צונחים לשינה עמוקה ויחידית במיטה הזוגית.

מערכת הרווחה, מערכת הטיפול הזוגי-קהילתי שלנו, סופגת צמצומים והזנחה כתוצאה מגישה כלכלית של ממשלה קפיטליסטית מתעצמת. האחריות הממשלתית מופרטת בנחת, הפרטים נבלעים בתכניות תעסוקה תלושותרפורמות ארגוניות הכרחיות מעלות אבקלצד נושאים "דחופים יותר", שר הרווחה שם שלט 'מי יודע מתי אשוב' על הדלת, בעשור האחרון הוכפל מספר הפונים במחלקות הרווחה וכמובן שאין משיבון כי אין תקציב למישהו שיקשיב וגם עבודה כבר מזמן לא עוזרת לחלץ ממעגל העוני.

בין כל אלו העובדים הסוציאליים כנמלים חרוצות אך אבודות בשטח, מתרוצצים בין הטיפות לרכך מהמורות, לחלק אחוזים חלקיים של משרה בין 300 סיפורים אישיים דרושי תשומת לב וכל זאת במשכורת מביכה והשלמה לשכר מינימום.

אני מנוערת. המאבק הזה, שהחל לפני שנה, זיקוקו הוא דרישת אחריות. המשרד הריק של שר הרווחה, שאגב מורגל בריקנותו, הוא הסמלי ביותר לחוסר האחריות הזו שפושה בתחומים חברתיים שאין להם דורש. עובדים יקרים! מאחלת לכם הצלחה ועקשנות, תאמינו שאפשר והמאבק הזה יהיה פתח לעוד מעורבות מקצועית אקטיבית במדיניות הרווחה.

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3507682,00.html בסכסוך

מחר – פגישה מכרעת באוצר

לשאול עובד סוציאלי כמה זמן נמשך המאבק על השכר שלו כבר נהיה ממש לא מנומס כמו לשאול אשה בת כמה היא. כמתירנית בתחום הנימוסים אני בכל זאת מרשה לעצמי לגלות… כבר 7 חודשים שהעובדים הסוציאלים חגים בריקוד המו"מ שהאוצר מוביל לצלילי ולס רוגע – קדימה אחורה, אחורה אחורה לעמוד שתיים-שלוש  ועוד פעם אחורה.

החריגים מבין המוחרגים

שלוש קבוצות הוחרגו בצעד נדיר מההסכם הקיבוצי במשק – עובדי פרקליטות המדינה, עובדי משרד החוץ והעובדים הסוציאליים. הפרקליטים דרשו-סורבו-שבתו וקיבלו תוספת ומענק, עובדי משרד החוץ דרשו-סורבו ופתחו בעיצומים והעובדים הסוציאליים עודם נושאים ונותנים. למרות המשא ומתן המתמשך הפערים בין הצדדים עדיין רחוקים מלהיסגר. מוכנות האוצר היא לפתרונות אחוזיים רגעיים בעוד העובדים הסוצאיליים מבקשים תיקונים מבניים למקולקל מהשורש, מחירי 15  שנה של הסכם שכר קפוא. 

מחר תתקיים בין איגוד העובדים הסוציאליים לנציגים באוצר ישיבת-עד-כאן. עד כאן משא ומתן תקוע, מכאן ואילך מחאה אקטיבית על כבוד מקצוענו החברתי. איגוד העובדים הסוציאליים סוף סוף מתח את הקו – במידה ולא יתועד שינוי דרמטי בעמדת האוצר, יוכרז סכסוך העבודה שברווחה מתריעים עליו למעלה מחצי שנה ונעמוד כולנו לפרסם את גודל האבסורד שבהסכם השכר העתיק והמוזנח של עובדי הרווחה בישראל.

המציאות קוראת לרווחה איכותית

פרדוקסלית נראה בדו"ח משרד הרווחה כי בעוד שכר העובדים נשחק ומצטמצם, בעשור האחרון חל זינוק של כ-45%  במספר משקי הבית המקבלים טיפול במחלקות הרווחה.  בישראל היום כל משפחה חמישית פונה לסיוע ממשרד הרווחה ומזכירה כי יש צורך בעיסוק בחברה שאנו מבנים כאן.

שוב נזכיר, אנחנו חלק מתמונה גדולה הרבה יותר – שכר העובדים הסוציאליים הוא רק קריטריון בולט המצביע על מקומה המתערער של כלל מערכת הרווחה בסדר היום המדיני ועל מידת האחריות הדלה בה מסתפקים מקבלי ההחלטות. אנחנו לא מסתפקים בלקבל את הדין – המאבק על משכורות וזכויות עובדים הוא צעד ראשון בדרך למאבק על רווחה איכותית ומכובדת שהשטח קורא לה. גם לקראת מחר כדאי לקחת נשימה ארוכה ולהתכונן לדרך מפותלת וצודקת.

מעמד הביניים מתכווץ

"ככל שמתפתחת הבורגנות, כלומר ההון, כן מתפתח הפרולטריון, מעמד הפועלים המודרניים, שאין להם קיום אלא על זמן שהם מוצאים עבודה, ואין הם מוצאים עבודה אלא כל-זמן שעבודתם מרבה את ההון. פועלים אלה האנוסים למכור עצמם אחד-אחד הם סחורה ככל חפץ סחיר אחר, וכמוהו מופקרים הם לכל חליפות התחרות, לכל תנודות השוק." (מרקס ואנגלס, המניפסט הקומוניסטי)

בשבוע שעבר התפרסמה הכותרת "המעמד הבינוני מתכווץ" בעקבות פרסום דו"ח מרכז אדווה לשנת 2010 ומיד חשבתי לעצמי – ממ.. נדמה לי שמישהו כתב את זה קודם! כבר ב-1848 מרקס ואנגלס, התפוצצו מכעס על מעמד ההון הפושה וטיבעו בחמתם את שורות המניפסט הקומוניסטי (כעס הוא תמיד תבלין גאוני ליצירה משובחה עם פוטניצאל הפיכה לטקסט קנוני). צמד החמד צפה שמעמד הפועלים יתרחב עד בליעת כל זכר ממעמד הביניים ויותר מכך, שמצב הפועלים יחמיר ביחס לשכבות העליונות עד כדי מלחמת זעם אין ברירתית ואלימה במעמד הבורגנות עתיר המזומנים. כל התאוריה הזו התבססה על תסכול הולך וגובר ומצב הולך ומחמיר של מעמד הפועלים. התסכול, לפי מרקס, הוא חומר הבערה של המהפכה!

אחת הביקורות מול החזון של מרקס היא שלא צפה את התפתחות המערכת הסוציאלית לאחר מלחמת העולם השניה, זו שמשביעה את מעמד הפועלים ומצננת אותו מהתעוררות המחאה. מרקס לא צפה עוד מערכת מעכבת והיא החברה האזרחית, הפילנטרופית, את המגזר השלישי התופח, זה המשקה מיד במי נדבנים אמידים כל חלקה שמדיניות ממשלה מייבשת. הרי לנו שני מגזרים גדלדלים שלמורת רוחו של מרקס וחובביו מערסלים ומרדימים תנועות מחאה שאמורות לזרז את בוא המהפכה המעמדית המתבקשת. אבל מסתבר במלרע שגם המגזרים העצומים האלה (יותר מ-26,000עמותות בישראל) לא מצליחים היום לחסום במימדיהם את הצטמצמות מעמד הביניים!

הנה אני, בחורה לא אלימה למכביר, קוראת על ההצטמצמות השיטתית בדו"ח אדווה ונזכרת בצפי העצוב של מרקס. לפעמים, ברגעי יאוש, גם אני מוצאת את עצמי חושבת שאולי רק נפילה לתחתית התהום היא שתעיר רדומים משנתם ומחוקקים בכיסאותיהם. וגם שאולי הניסיונות שלנו לחפות על מערכת סוציאלית כושלת במגזר שלישי שמן משמשים בדיעבד כפלסטר חסר פרופורציות שמסתיר את הפצע ומונע טיפול רפואי לטווח רחוק. חומר למחשבה שלי.

"שכבות-הביניים הנמוכות שהיו קיימות עד כה, בעלי התעשייה הזעירים, הסוחרים והרנטאים הזעירים, בעלי המלאכה והאיכרים, כל המעמדות הללו יורדים לשפל מדרגת הפרולטריון, חלקם משום שהונם המועט אינו מספיק לתפעול התעשייה הגדולה ומוכרע על-ידי תחרות העלי-ההון הגדולים, וחלקם משום שניטל ערכה של מיומנותם מחמת צורות-הייצור החדשות." (שם)



בשעה טובה שנעשה אותה מוצלחת

זמן לעדכן! אחרית הימים הגיעה והעובדים הסוציאליים יוצאים למאבק נפרד על זכויותיהם ומשכורתם. אחרי תקופת הקפאה ארוכה בגלל המו"מ במשק, איגוד העובדים הסוציאליים שולח יונת דואר נמרצת לנציגי האוצר בבקשה להתחיל בפעם השנייה משא ומתן על דרישותיהם. למודים המתנות הכריזו גם באיגוד שהפעם גם עיכובים בירוקרטים מיותרים יהיו עילה לשביתה.

גדלתי בשנה

ואיתי המאבק, כמעט שנה עברה מאז נפתחה ב1.1.2010 האפשרות לשאת ולתת על ההסכם הקיבוצי של העובדים הסוציאליים שעד אז היה נעול לעדכונים. איפה היינו ומה עשינו? התכוננו, התרגשנו, הפגנו, נתקענו, דרשנו, נמרחנו והומרחנו, המתנו. אבל הרשו לי לתקוע סיכה בבלון ההתמרמרות, ממש לא חזרנו לנקודת ההתחלה. כמה הישגים לא מבוטלים הושגו בשנת המאבק האחרונה –

  • יותר ויותר עובדות ועובדים סוציאליים מגוייסים למאבק. מניסיוני בהסברות ושיטוטי מסדרונות בלשכות, התחלנו את השנה עם ספקנות במשרדים, תחושת אין-אונים וחוסר מודעות ליכולת להתארגן, לדרוש ולעמוד על שלנו. חוסר אמון כללי שרר כשדיברו על הדרת רגליים ממקומות העבודה במקרה של שביתה. שנה אחרי – העובדים הסוציאליים עירניים, מאוחדים, כועסים, כעס טוב ומטעין, שבעים זלזול ומודעים ליכולתם.
  • קבוצת תמיכה – הירתמות  יו"ר ההסתדרות עופר עיני ושר הרווחה הרצוג למאבק העובדים הסוציאליים הוא הישג חשוב. אני לא רוצה לפתוח פה (טפו טפו טפו) אבל לאחרונה הפלא ופלא, אפילו השר בוז'י מדבר צו הרחבה לעובדי עמותות מופרטים. ההכרה הזאת (שמוקדם מאאאד להפריז בערכה המעשי) היא  בזכות עבודה קשה של תא עמותה באיגוד במירכוז הנושא ובטח של המוקד לנפגעי הפרטת שירותי הרווחה בבאר שבע.
  • החרגה מההסכם במשק –  לא מובנת מאליה והצריכה לגיטימציה שהשפיעה על הישגי המו"מ הכולל במשק (ולא בהנפת אחוזי המשכורת כלפי מעלה). ההחרגה מוכיחה מעל הכל כי בידנו תמיכת אנשי מפתח המכירים בהכרחיות המאבק ומאמינים בצדקת דרכם של העובדים הסוציאליים.
  • הסטודנטים מכל הארץ מאוגדים ברצינות תהומית לתמיכה במאבק.

גלגולו של מאבק 2010

הפגנת נוכחות בכנס שדרות לחברה

אחח הבערה סטודנטיאלית! רגע לפני שמתפזרים למקומות עבודה מרוחקים, והרבה לפני שנרשמים למאגר האיגוד, העובדים הסוציאליים בפוטנציה מאוגדים טוב טוב בקמפוסים ומחכימים לנצל את העובדה המוצלחת הזאת.

כ-250 סטודנטים מעו"סים שינוי הגיעו ביום שלישי האחרון לכנס שדרות לחברה למחות על שכר העובדים הסוציאליים והתנאים הבלתי מאפשרים. לצערי פיספסתי את ההזדמנות הממריצה הזאת להיות שם כעוד כתם אדום, קטן ומחזק את המרקם הזה שמאמין כל כך בזכותנו לשינוי אבל אני מסתכלת על התמונות ומתמלאת נחת כמו דודה טובה. הסטודנטים יצאו לשטח מודעים, מרושתים ועקשנים ושם כוחנו. עם זה אנחנו חוזרים לדרך ומאחלים בהצלחה.

The Marker, הארץ 12.11.10

יו"ר עוס"ים שינוי, צח אקשטיין, מתראיין בכנס שדרות |גל"צ – עושים צהריים עם יעל דיין

בחדר ההמתנה של הפוליטיקה

קצת מביך אבל העובדים הסוציאליים עדיין מחכים, ולמרות שיש סיבה די טובה, עדיין יש את החשש שגם הפעם לא נעמוד על שלנו או שסתם נזרקו הבטחות לאוויר.  בתחילת השנה דובר על מאבק מלא פאתוס, כזה שישאיר חותם וישנה את פני ההסכם הקיבוצי. עד שעוד איכשהו עברנו את שלב הציניות והספקנות במשרדים ובאוניברסיטאות נכנסנו היישר לתקופת חוסר מעש מצננת רוחות ומבלבלת. אז מה קורה ולמה מחכים?

תמונת מצב

הסתדרות העובדים נמצאת היום במשא ומתן עם משרד האוצר על ההסכם הקיבוצי הכולל לעובדי המשק.

כמו שהסברתי פה בפוסטים קודמים, העובדים הסוציאליים, בתמיכת עופר עיני, הוחרגו מההסכם הזה שעתיד להיחתם לאור העובדה שתנאי ההעסקה שלהם מחייבים התייחסות מיוחדת. בכדי להתחיל משא ומתן עצמאי אנחנו מחכים שההסכם במשק יחתם וינעל. בתחילת החודש עופר עיני שלף את נשק סכסוך העבודה כשהמו"מ עם האוצר הגיע למבוי סתום ואיים להשבית את המשק. המגעים בין הצדדים לשם מניעת השביתה הכוללת חודשו ומתנהלים ברגעים אלו ממש. לפי העדכון האחרון קשה להגיד אם אנחנו מתקרבים לסוף.

אפשר להגיד שלקחנו מספר ואנחנו מחכים שהוא יופיע בנורות אדומות מעל שולחן הקבלה. ומה עד אז?

למקומות, היכון…

נראה שהשטח בוער ובהיכון לקפוץ. נחמד לראות שאתר האיגוד נהיה פתאום שוקק חיים, בעדכון האחרון עובדים מטקבקים, שואלים ומתעניינים בעתיד המאבק. כנראה שבאתר נחסמה אפשרות להמשיך ולהגיב אחרת אני חושבת שהרבה מאנשי המשרדים היו מצטרפים לדיון ארוך וטעון באתר. לדעתי זהו רק סימן קטן וחשוב לרחשי השטח של העומדים על המשמר ואלו שלא מוכנים לוותר הפעם.

לא יושבים בחיבוק ידיים. חשוב לדעת שבאוניברסיטאות יש פעילות ערה בנושא ובחודש הבא יהיה ייצוג של הסטודנטים לעבודה סוציאלית בכנס שדרות לחברה בקמפוס ספיר ועוד יכתב בנושא ואפרט בהמשך.

סינדרוֹם העו"ס המוּכה

"מאות מקרי אלימות כלפי עובדים סוציאלים בשנה" איך קמים לעוד יום עבודה בלשכות הרווחה? ואיך זה מתחבר לי בדיוק ואוטומטית לקרטוע כוחותינו גם בחזית המדינית.

תחשבו על זה, העו"סיות המוּכות יחזרו למשרד כבר אחרת נכון? בעצם כל עו"ס מוּכה וחבוּל חוזר לתפקיד אחרת. כל פונה כבר נחשד להיות פוטנציאל מקרה האלימות הבא, היחס מתגונן ונוקשה שמא חזות רכה תצטייר כפירצה המזמינה לתקיפה נוספת של אלימות מילולית, אלימות פיזית, כל הבא ליד.

ואתם יודעים מה? בואו שניה נרחיב את המעגל, עו"סית מוכה אפילו לא חייבת להיות מותקפת ממש.. מספיק שראתה חברה למקצוע, דלת ליד, מול פונה אלים ואפילו מספיק ששמעה איומים על חייה מבעד לקיר בכדי שתחווה את אותן התחושות ותרגיש את הפחד הזה. להצטרף למונה המותקפים. מעניין, אני חושבת שגם אם בצנעה אספור 3 דלתות צמודות לאותו משרד מותקף יעלה מספר המושפעים ל800 מקרים בשנה.

העובדים הסוציאלים לא מוכים רק פיזית, אנחנו מוכים גם תדמיתית וכלכלית. אני מציעה לנו בפכחון לקשור בין ה-3. היתכן כי בכך שויתרנו על כבודנו בחזית אחת פגענו בכבודנו באחרת?? רק בידי העובדים היכולת לנתק את לולאת הקסמים הזאת – לעשות יד אחת ולעמוד, סוף סוף,  על כבוד המקצוע שלהם ועל זכותם להגנה. עד שלא יעשו את זה נמשיך להתפנות מופתעים באמבולנסים למרכזים רפואיים.

האלימות היא כבר ממש תבנית שאפשר לצפות אותה, גם בעבר נספרו מאות מקרים ולא קשה לדמיין מה הלאה..

איגוד העובדים הסוציאליים דורש אבטחה בלשכות.

היום יושבתו המחלקות לשירותים חברתיים בכל הארץ כמחאה על אירוע אלימות חמור בו תקפה לקוחת המחלקה בסכין מנהלת לשכה בראש העין.